אחת מכל שלוש נשים ואחד מכל שמונה גברים יסבלו מהידלדלות הסידן בעצם. כדאי להתעורר כבר בגיל ארבעים ולזכור כי תזונה נכונה ואורח חיים בריא ימנעו את הצרה.

אוסטיאופארוזיס, או בעברית הידלדלות העצם, היא מחלה בה "בורח" הסידן מהעצם, דבר הגורם לעצמות להישבר בקלות, להתאחות באיטיות ולכאבים שונים. תופעה זו נפוצה בעקר אצל נשים- כ- 40 אחוז מהן סובלות ממנה במידה זו או אחרת וכמו כן כ- 25 אחוז מהגברים. קבוצת הסיכון הגדולה ביותר היא נשים אחרי גיל הפסקת המחזור, בעיקר אם הן בהירות עור, רזות, ו"קטנות".

סיבות להידלדלות העצם

את הסידן הבונה את העצם אני מקבלים מהמזון וסופגים אותו אל תוך הגוף דרך מחזור הדם. ספיגתו הנאותה של הסידן והחזקתו בגוף תלויה באי אילו גורמים. הדבר החשוב ביותר לספיגה נאותה הוא הימצאות חומצת קיבה נאותה, המאפשרת את התהליך הכימי הגורם לספיגת הסידן בגוף. ללא תהליך זה לא ייספג הסידן, ולא משנה כמה עשיר בסידן יהיה המזון שנאכל.

במחקרים הוכח כי כ- 40 אחוז מהנשים סובלות ממחסור חמור בחומצת הקיבה, ולכן הן סופגות ארבעה אחוז בלבד מהסידן. כשאדם נמצא במצב של חומצת קיבה תקינה הוא סופג 22 אחוזי סידן מהמזון, כלומר פי חמש יותר.

מצב של מחסור בחומצות קיבה יכול לנבוע מתרופות סותרות חומצת קיבה עקב צרבות למשל.

הימצאותו של ויטמין D בגוף גם היא קריטית ביותר בתהליך הספיגה. גם הכבד וגם הכליות קשורים בהמרת ויטמין D לצורתו היעילה ביותר לספיגת הסידן בגוף. מויטמין D נוצר בכליות ההורמון קאלציטריול, הנחוץ לגוף לצורך תהליכי הבנייה של העצם. לכן בדרך כלל מגיע הסידן המלאכותי אותו צורכים כתוסף, יחד עם ויטמין D. עם האוכל אין צורך להוסיף ויטמין D כי הגוף מייצר אותו בעצמו כשהתזונה נכונה. אם יש הפרעה בכבד או בכליות וההמרה של ויטמין D היא פגומה, תיפגם גם ספיגת הסידן בגוף. לכן, אם יש בעיה בכבד, יש לעשות ניקוי כבד ואם יש בעיה בכליות חשוב לחזק אותן.

גורמים נוספים לבעיות הספיגה יכולים להיות הורמונליים, כמו למשל הפרשת יתר של פרה תירואיד (יותרת התריס), שגורמת לפרוק סידן מהעצם לזרם הדם. כמו כן מחסור באסטרוגן (קשור לגיל המעבר) ההופך את התאים מפרקי העצם לרגישים יותר להורמון יותרת התריס, גורם לפירוק עצם מוגבר.

לאו דווקא חלב

למרות הדעה הרווחת כי כדי לזכות בסידן יש לצרוך כמויות גדולות של חלב ומוצריו, אנו הנטורופתים מציעים שלא לצרוך אותם כלל. החלב כידוע נועד לגיל הינקות, ובעלי חיים מפסיקים לצרוך חלב כשהם מתבגרים. כמו כן נמצא כי דווקא במדינות מערביות שופעות המזון ומוצרי החלב נמצאת תופעת האוסטאופרוזיס בעלייה, ואילו במדינות המזרח הרחוק ואפריקה שם צריכת החלב שואפת לאפס, היא אינה קיימת כמעט כלל.

בשנת 1980 פורסמו ממצאי מחקר של אוניברסיטת הווארד היוקרתית בארצות הברית, המלמדים כי נשים אשר שתו שתי כוסות חלב מדי יום סבלו פי אחת וחצי משברים בגפיים יותר מנשים אשר שתו כוס אחת ביום.

שיעור בריחת הסידן הגבוה ביותר נמצא דווקא במדינות המערב, שם צריכת חלב הפרה גבוהה מאד. בניסוי שנערך בארה"ב, נבדק הסידן בעצמותיהן של נשות שבט הבנטו באפריקה הצורכות ביום 350 מ"ג סידן המגיע ממקורות מזון שונים, כמות הנמוכה משמעותית מהכמות המומלצת במערב העומדת כל כ- 1200 מ"ג ביום. למרות זאת הן לא סבלו מבריחת סידן, לא היו להן שברי גפיים, נזקים בשיניים וכדומה. יש לזכור שנשים אלו יולדות בממוצע כתשעה ילדים, הן מניקות את התינוק כשנתיים ועל פניו הדבר נשמע כנס שאין  להן הידלדלות העצם. יתרה מזאת, נשים משבט זה המתגוררות בארה"ב וניזונות מתפריט מערבי סובלות מהידלדלות העצם ממש כמו שאר אוכלוסיית הנשים הלבנות.

מתברר שחלב הפרה לא רק שאינו תורם לבניית הסידן בגוף אלא אף גורם לבריחתו. ההנחה, אם כן, על פי הרפואה האלטרנטיבית היא שחלבון החלב, הקזאין, מפריע לספיגת הסידן וגורם לעליית חומציות הדם, דבר שגורם לגוף לשחרר סידן מהעצמות כדי לתקן את המצב. כמובן שגם כל שאר החלבונים ממקור חי כמו בשר, ביצים וכדומה- גורמים לבריחת הסידן, משום שהם חומציים. כאשר יש חומצה בגוף, הוא מפרק סידן מהעצם על מנת לנטרל את החומציות ולאזן את עצמו, שכן הגוף עובד במצב של בסיס ולא חומצה.

סוכר הרסני

סיבה נוספת הגורמת לבריחת סידן היא הפרשת סידן בשתן בעקבות קליטת סוכר. בהתחשב בכמויות הגדולות של סוכר אותן צורך האדם הממוצע- 150 גרם סכרוזה (סוכר הנמצא בסוכר ובפחמימות הפשוטות כמו קמח לבן, המתפרקות לסוכר)- אין פלא שרבים כל כך סובלים ממחלה זו.

בפיתרון נעוץ בתזונה נבונה ופעילות גופנית. מלבד עודף אכילה של חלבונים מהחי כמו עוף, בשר וביצים, אכילת סולנים אף היא אינה מומלצת. משפחת הסולנים כוללת תפוחי אדמה, חצילים, עגבניות ופלפל ירוק הגורמים לחומציות ולכן מפרקים סידן מהעצם. גם אלכוהול גורם למאזן שלילי של סידן, כמו גם משקאות מוגזים עתרי פוספטים המכפילים את הפרשות הסידן בשתן. גם קפה מפרק סידן.

התזונה המומלצת אם כך היא תזונה עתירת ירקות ופירות ודלה במוצרים מהחי. יש להוריד מהתפריט משקאות מוגזים ולהחליפם במיצים טבעיים (סחוטים במקום) או מים. יש לעבור לדגנים מלאים וקטניות ולהפחית משמעותית בכמויות הסוכר (כולל קמח לבן ומוצריו) ולהביא בחשבון כי סוכר חום או דבש מזיקים בדיוק באותה המידה כמו הסוכר, שכן ההתפרקות שלהם בגוף היא בסופו של דבר זהה. אין לשתות יותר משתי כוסות קפה ביום, כולל קפה נטול קפאין. כדאי לכלול בתפריט מוצרי סויה וטחינה מלאה ואפשר גם חופן שקדים (עדיף לא קלויים) ביום.

אפשר להוסיף תה חליטה של צמחים המכילים פיטואסטרוגנים כמו אנג'ליקה, שוש קירח (לקריץ), קוהוש שחור ואלטריס. חשוב לא פחות לעשות פעילות גופנית מתונה, לפחות שלוש פעמים בשבוע, כמו הליכה מהירה, שחייה, רכיבה על אופניים וגם עבודה זהירה עם משקולות קלות.

כדי להגיע מוכנים לשלב הקריטי, כדאי להתחיל לשמור לפחות החל מגיל ארבעים. במקרים בהם כבר יש אוסטאופארוזיס בשלב מתקדם, אני ממליצה על תזונה נכונה ופעילות גופנית. במקרים בהם יש לקחת תרופה אני מציעה להוסיף כדורי סידן "סידן ציטרט" כתוספת של 500 מ"ג מדי יום, שכן לפי ניסיוני כדורי הפוסלאן גורמים לבעיות בקיבה ולא ממש מועילים לצפיפות העצם. כמו כן, במקרים של חוסר בחומצת קיבה, דבר הגורם לאי ספיגת סידן (התחושה היא שהאוכל נתקע למעלה בקיבה), כדאי לקחת כמוסות המכילות  HLC.