לאחרונה נוצר שיתוף פעולה מקצועי בין רומי חוכמה וחוה קפלן (פסיכותרפיסטית) בטיפול בדיכאון וחרדה. ראו מאמר בנושא:

טיפול משולב בדיכאון- הגשר בין הגוף לנפש (רומי חוכמה וחוה קפלן)

מהו דיכאון?

דיכאון נחשב היום לבעיה הפסיכולוגית הנפוצה ביותר. נתונים סטטיסטיים על שכיחות התופעה בעולם המערבי ועל הצריכהההולכת וגוברת  של תרופות אנטי דיכאוניות, מצביעים על כך שדיכאון הפך ל"מגיפה השקטה" של המאה  ה-21. ארגון הבריאות העולמי צופה כי בתוך שני עשורים, יותר אנשים ילקו בדיכאון מכל בעיה רפואית אחרת.  בישראל כ-30% מהאוכלוסייה חווים דיכאון ברמות שונות. בנוסף קיימת עליה דרמטית בתופעות נלוות לדיכאון כמו הפרעות חרדה, תגובות לחץ- stress(עקה), התמכרויות ומחלות פסיכוסומאטיות. הסימפטומים המוכרים של דיכאון הם  בדרך כלל מצב רוח ירוד, חוסר מוטיבציה, חוסר אונים, ייאוש ואובדן החיוניות. רוב האנשים חווים תחושות מעין אלה כתגובה חולפת לקשיי החיים ומצוקותיהם. אחוז קטן יותר מהאנשים עלול לסבול מדיכאון עמוק יותר, שמתאפיין  בירידה תפקודית ניכרת, אובדן תיאבון, הפרעות בשינה ומחשבות אובדניות. אנשים במצב זה יאובחנו כסובלים מדיכאון  "קליני".

בניגוד לבעיות גופניות כגון סכרת הניתנת לאבחון בבדיקת דם, אבחון של דיכאון נעשה בעזרת אנשי מקצוע הנעזרים לעיתים במבחנים פסיכולוגיים (כמו  מבחן המילטון) הקובעים  את רמת הדיכאון. 

טיפול תרופתי:

החיפוש אחר הבסיס הביולוגי של הדיכאון בשנים האחרונות האפיל על גורמים חברתיים ומאורעות חיים כמעוררים ומיצרים דיכאון. המודל הביולוגי-רפואי שם דגש בעיקר על גורמים תורשתיים כאחראיים לדיכאון. על פי המודל הזה, הנטייה הגנטית (המולדת) משפיעה על תפקודי המוח ומכתיבה את המנגנונים הביוכימיים של הגוף ולכן הדגש הוא בעיקר על טיפול תרופתי . הטיפולים התרופתיים מתמקדים בניסיון לתקן חוסר איזון  ביוכימי במוח. היינו מצפים מגישה מדעית אמינה לבדוק האם בקרב האנשים  שסובלים מדיכאון אכן קיים חוסר איזון כזה, ואם כן , מהם המוליכים העצביים שרמתם נמוכה על מנת להשלים את החסר. אולם פני הדברים שונים משום שאבחון של דיכאון מתבסס על שאלונים וראיונות אישיים אודות תסמינים פסיכולוגיים, שאינם מעידים באופן מדעי על המתרחש במוח או בכימיה של הגוף. הדגש המושם כיום על טיפול תרופתי הוא  אחת הסיבות לכך שרוב האנשים הסובלים מדיכאון אינם מטופלים מן ההיבט הפסיכולוגי. חלקם נמנעים מטיפול פסיכולוגי בגלל הסטיגמה החברתית, או חוששים מעימות עם מצבי חיים וממציאות קיומית כלשהי אותם לכאורה לא ניתן לשנות. ישנם אנשים  המתקשים להשלים עם העובדה שאינם מתמודדים ואינם עומדים בציפיות הסביבתיות וממשיכים לתפקד למרות הקושי.

ההשפעה הביוכימית של דחק (stress) כגורם בדיכאון:

פריצת הדרך שנעשתה בתחום חקר המוח בעשורים האחרונים, וכן מחקרים התפתחותיים ונוירולוגיים מוכיחים כי לגורם הדחק-   stress(פנימי או חיצוני ) יש תפקיד מכריע בגרימת דיכאון,  ולכן  יש לקחת בחשבון גם מרכיבים אישיותיים וסביבתיים כשבאים לבחון את הגורמים לדיכאון. מצבי חיים טעוני מתח, החל מגיל הילדות ובמהלך החיים, משפיעים באופן ישיר על תהליכים ביוכימיים ועצביים ומעצבים את התפתחות המוח ואופן תפקודו. ידוע היום כי אירועים טראומטיים בילדות או בחיים, וכן מצבים של מצוקה ולחץ מתמשכים יוצרים רגישות יתר ופגיעות ביוכימית אצל האדם ובכך גורמים לו להיות מועד לדיכאון ולחרדה. מחקרים הוכיחו באופן ברור שרמה מוגברת של הורמוני לחץ  גורמת לדיכאון ולחרדה גם בגלל השפעתם הרבה על המוליכים העצביים במוח.  למצב כרוני מתמשך של דחק יש השלכות פסיכולוגיות וביולוגיות המתרחשות בו זמנית ובכך מחזקות את הקשר בין הגוף לנפש.

המערכת ההורמונאלית בגופנו פועלת כך שבמצבים של איום פיזי או נפשי משתחררים הורמונים (כמו למשל הורמונים של בלוטת האדרנל -קורטיזול ואדרנלין ) המכינים את הגוף לתגובה ופעולה. הורמונים אלו נחוצים לתגובות הישרדותיות במצבים של איום פיזי ממשי וחיוניים לוויסות הכללי של הגוף (המערכת החיסונית).  עם חלוף האיום, המערכת חוזרת לרמת הנורמה וההפרשה המוגברת של ההורמונים חוזרת לתיקנה. ידוע היום שבמקרים של טראומה (אפילו חד פעמית)  או בתנאים של לחץ ומתח מתמשכים, משתבש התפקוד של המערכת ההורמונאלית והיא מתקשה לחזור לוויסות תקין. אצל ילדים שעברו התנסות טראומטית והתעללות למשל,  נמדדו רמות גבוהות של קורטיזול שהופכות אוכלוסיה זו לפגיעה ורגישה יותר הן מבחינה פיזית והן

מבחינה נפשית. בקרב ילדים אלו, המציאות ההתפתחותית של עלבונות ואומללות יוצרת, ללא ספק, את המציאות הביולוגית של הדיכאון.  מצבים כרוניים  של מצוקה ודחק מנציחים את התגובה הביוכימית משום שהם גורמים נזק  ללולאת המשוב של הורמוני הלחץ ומדלדלים את המוליכים העצביים במוח  (לדוגמא  דופמין וסרוטונין). מצבי חיים טעוני מתח, קושי בהתמודדות עם דרישות חיצוניות, ואפילו דפוסי חשיבה ואמונה שליליים גורמים למערכת ההורמונאלית להיכנס למצב של פעילות יתר תמידית כתוצאה מויסות בלתי תקין. פעילות יתר זו יוצרת את הבסיס הביוכימי  של הדיכאון  ובשלב מסוים הדיכאון משתחרר מהתלות  בנסיבות והופך למצב מתמשך גם בלי הגורם המחולל אותו. כאשר מערכת הקורטיזול ניזוקה ישנה הנצחה של התגובה משום שחל שבוש במנגנון ההשבתה שאמור להפסיק את יצור הקורטיזול גם במצבים של לחץ מזערי או חסר משמעות. ידוע היום שרמה גבוהה של קורטיזול גורמת להפחתה במספר קולטני הסרוטונין במוח. כשאדם סובל מדיכאון רמות הסרוטונין יורדות ולכן הטיפולים הנפוצים ביותר נגד דיכאון גורמים לעלייה ברמות הסרוטונין במוח. בכל פעם שמשפיעים על הסרוטונין מתחולל שינוי גם במערכות הדחק וברמת הקורטיזול. מחקרים מדעיים כמו של פרופסור טאפאן אודיה מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת ניו יורק שהישוו בין קבוצה של אנשים בריאים וקבוצה של אנשים שסבלו מדיכאון הוכיחו שרמות הסרטונין של אנשים שסבלו מדיכאון היה נמוך ב80% בהשוואה לקבוצה הבריאה. מוליכים עצביים כמו סרוטונין מופקים מחומצות אמיניות שמקורן במזון. 5-HTP  (טריפטופן) הינה חומצה אמינית הנמצאת במזון והיא אבן יסוד של הסרטונין. לכן התזונה, כחלק מהטיפול בדיכאון היא כל כך חשובה. גם כאשר אנשים מטופלים תרופתית, התזונה, טיפולים חלופיים טבעיים ופעילות גופנית הם מרכיבים חשובים על מנת להפיק את המירב גם מטיפול תרופתי. טכניקות פסיכולוגיות עוזרות במניעה והתמודדות עם דחק נפשי ומסייעות בכך בהורדה של הורמוני הלחץ.  

תזונה:

תזונה ופעילות גופנית ממלאות תפקיד חשוב במהלכן של הפרעות הקשורות במצב הרוח וניתן להשיג מידה רבה של שליטה בהפרעות הללו באמצעות משטר קפדני של כושר גופני ותזונה נכונה. כשם שמזונות מסוימים עשויים להועיל במניעת דיכאון ישנם מזונות העלולים לחולל דיכאון. אלרגיות למזונות מסוימים יכולות לחולל דיכאון משום שהחומרים הללו הופכים להיות רעלים במוח וגורמים למצוקה נפשית מסוגים שונים.

סוכר ופחמימות-

 ידוע שקיים קשר ישיר בין מצב הרוח ואיזון הסוכר בדם. כל הפחמימות שבמזון מתפרקות והופכות לגלוקוז- "הדלק" של המוח. תנודות באספקת הגלוקוז למוח גורמות לתנודות במצב הרוח ולדיכאון. אכילת כמות גדולה של סוכר ופחמימות מזוקקות (כמו, לחם, פסטה, אורז ורוב מוצרי המזון המעובדים) גוררת עליות וירידות חדות ברמת הגלוקוז בדם. מכיוון שהמוח זקוק לאספקה קבועה ויציבה של גלוקוז, אין זה פלא כי יש קשר בין צריכת סוכר לבין קשיי ריכוז, חרדה, דיכאון ועייפות. ישנם אנשים המפתחים תסמיני דיכאון כחלק מתסמונת של התרוקנות בלוטת האדרנל בגלל צריכה עודפת של סוכרים ופחמימות.

ויטמיני  B-

 ויטמין B6הוא גורם חשוב בסינתוז הסרוטונין ורמות נמוכות של B6עלולות לגרום לדיכאון. אנשים עם רמות נמוכות של חומצה פולית )ששייכת למשפחת ויטמיני B) או רמות גבוהות של החומצה האמינית הומוציסטאין, נוטים יותר לסבול מדיכאון והסיכויים שלהם להפיק תועלת מטיפול בתרופות נוגדות דיכאון נמוכים יותר. מחקר שפורסם ב-2003 גילה שרמות גבוהות של הומוציסטאין מכפילות את הסיכון של נשים לפתח דיכאון. השמירה על רמות נמוכות של הומוציסטאין חיונית לפעילות מוחית תקינה. אחת הדרכים למניעת דיכאון היא שליטה ברמות ההומוציסטאין אותן ניתן לאזן  בעיקר על ידי ויטמיני B6  , B12 וחומצה פולית. גם סנתוז הדופאמין (מוליך עצבי נוסף הקשור בדיכאון) תלוי בויטמינים מסוג Bבמיוחד   B12.

חומצות שומן מסוג אומגה 3-

חומצות השומן החיוניות מסייעות לבנות את הקשרים העצביים שבמוח, כמו גם את אתרי הקולטנים של המוליכים העצביים, ולכן ככל שכמות האומגה 3 בדם תעלה, תגדל גם כמות הסרוטונין שנייצר והשפעתו עלינו תתעצם.

המקור התזונתי העשיר ביותר בחומצות שומן אומגה 3 הם דגים, במיוחד דגי מים קרים כגון סלמון, מקרל והרינג. על פי מאמר שפורסם ב"לנצט"   ב- 1998 הוכח כי ככל שעולה צריכת הדגים בקרב אוכלוסיות מסוימות, הסיכון שלהם לדיכאון  קטן. לפי אחת ההשערות אוכלוסיות ארצות הים התיכון לוקים פחות בדיכאון משום שהם צורכים  יותר שמן דגים, חומר עשיר בויטמין Bלסוגיו וזה מעלה את רמת חומצות השומן מסוג אומגה 3. ככל הנראה , חומצת השומן  EPA ממשפחת אומגה 3 היא נוגד הדיכאון הטבעי העצמתי ביותר והראיות לתועלת שיש בחומצות שומן אומגה 3 לשיפור מצב הרוח הן האיתנות ביותר. במחקרים שעשו שימוש במדד המילטון (הקובע את רמת הדיכאון ), השיפור הממוצע בדיכאון בקרב המשתתפים שקיבלו אומגה 3 לעומת פלצבו נע בסביבות 50%.

צמחי מרפא:

צמחים אדפטוגניים מאפשרים לאדם  להתמודד עם מצבי לחץ ומשברים נפשיים ופיזיים. אלו צמחים חסרי רעילות המסייעים בשיפור איכות החיים ובהרגשה הכללית, מסייעים בהתמודדות עם דיכאון, מגבירים את כושר הריכוז ואת הפעילות המוחית. ישנם צמחים המרגיעים את מערכת העצבים כמו ה- lavandula  off  או צמחים נוגדי חרדה ודיכאון כמו bacopa,  hydrocotylוצמח אשווגנדה.   

במרפאה שלנו המטופלים עוברים:

תשאול תזונתי

תשאול על תסמינים כלליים ואורח חיים

התייחסות לבדיקות דם תקופתיות

אבחון אירידיולוגי המשקף את מצב הגוף וגורמים אפשריים לדיכאון.

פעילות גופנית:

פעילות גופנית מגבירה את האנדורפינים במוח (אנדורפינים הם מורפין שהגוף מייצר באופן טבעי) והם חלק בתהליך הייצור של המעבירים העצביים במוח. פעילות גופנית מעלה לכן את רמות המעבירים העצביים החיוניים כל כך במצבי דיכאון. 

טיפול פסיכולוגי (פסיכותרפיה):

מלבד שינויים תזונתיים, הגורם החשוב הנוסף בהחלמה מדיכאון הוא הימצאותו של אדם שמאמינים בו ועימו ניתן להתייעץ בנוגע לבעיות החיים וללחצים הבלתי נמנעים הפוקדים את כולנו.

פסיכותרפיה ו/או טיפול פסיכולוגי, מסייעים ליצור שינוי משמעותי בדפוסי החשיבה, במערכת הרגשית ובאופן התפישה שלנו את החיים ואת התנסויותינו. לכן, דווקא הדיכאון מהווה, במובנים מסוימים, חלון אל האמת וכופה על האדם פסק זמן שמטרתו ליצור שינוי הכרחי ומועיל. הדיכאון איננו מכשול בדרך אלא יש לו כוח גאולה משום שהוא מהווה הזדמנות לבחור באורח החיים שהאדם חש שהוא ראוי להם. כאשר מתקיימים תהליכי החלמה של הנפש, באמצעות טיפול פסיכולוגי, ניתן לשנות את התגובה הפיזיולוגית של הגוף ולהיפך. תזונה ופעילות גופנית המווסתות את רמת הקורטיזול  והאדרנלין בגוף משפיעות באופן ישיר על הלך הרוח והנפש. ידוע היום ששינויים נפשיים אכן מחוללים שינויים ביולוגיים ואף משפיעים על המטען הגנטי שאיתו האדם בא אל העולם.