קנדידה
קנדידה
הקנדידה הינה פטרייה השוכנת בגופם של כל בני האדם, כולל במרבית הפעוטות כבר סמוך ליום היוולדם. משכנה של הקנדידה הוא המעיים, ו"ביתה הוא מבצרה": אזור חשוך ולח שהטמפרטורה בו כ- 36.6 מעלות הם התנאים החביבים על הקנדידה במיוחד. ככל היצורים החיים היא "אוכלת" ומפרישה פסולת וה"תפריט" שלה מורכב ממזונות שונים: סוכרים, שמרים, לחם, אלכוהול, עובש המצוי בגבינה, ענבים, פטריות, מזון שהותסס ועוד. קנדידה אלביקנס מפרישה 79 סוגי רעלנים (אנטיגנים) שונים הגורמים לירידת בפעילותה של מערכת החיסון. קנדידה, כמו גם צמיחת-יתר של חיידקים במעי, מתחרה עם הגוף על רכיבי מזון חיוניים ואף גורמת לתת-תזונה.
במצב אופטימלי בו מערכת העיכול שלנו תקינה, חיים מיליוני חיידקים "טובים" במעיים ואוכלוסייתה של הקנדידה מווסתת בקפדנות על ידי חיידקים ידידותיים אלה ועל ידי מערכת החיסון. אולם, הצרות מתחילות, כאשר מערכת החיסון נחלשת ואוכלוסיית חיידקי מעיים ידידותיים אלה מתמעטת, ואז מתחילה פטרייה טפילה זו להתרבות במהירות ולייצר???? . קנדידה אלביקנס היא אחת מיני סוגים רבים של פטריות שמר החיות ומתרבות בגופם של רוב בני האדם. בדרך כלל, לא גורמת הקנדידה לנזק כל שהוא, בגופנו קיימים "חיידקים ידידותיים" ותאים השייכים למערכת החיסונית המפקחת על התרבות הפטריות בגופנו.
- פטרת מתאפיינת בשכבות לבנות המופיעות בחלל הפה, סביב פי הטבעת, באזור ערוות האישה או על גבי העור.
- שכיחותה גבוהה יותר בקרב תינוקות ובקרב בני גיל הזהב. גם חולי איידס או אנשים שעוברים טיפולים כימותרפיים חשופים למחלה. אך ניתן לומר ששכיחותה עלתה בשנים האחרונות עקב אורח חיים לקוי.
- רופאים קונבנציונאליים רבים מאמינים שקנדידה קיימת רק במקרים שבהם מערכת החיסון חלשה מאוד כמו למשל חולי איידס. נקודת המבט של הרפואה הטבעית שונה.
- הרבה אנשים הסובלים מתסמונת התשישות הכרונית וממחלות כרוניות אחרות, סובלים גם מהתרבות יתר של פטריות.
הסיבות העיקריות לחוסר איזון והתפרצות הקנדידה:
- שימוש ממושך או תכוף באנטיביוטיקה או בקורטיקוסטרואידים הגורם לירידה בכמות החיידקים הידידותיים.
- עצירות.
- ליקויים בפירוק המזון.
- מערכת חיסונית חלשה.
- תזונה עתירת סוכרים.
- מתח מתמשך.
- שינויים הורמונליים ונטילת גלולות הורמונאליות.
- הזדקנות.
סימפטומים עיקריים:
- פריחות כרוניות בעור, אלרגיותבעור ובמערכת הנשימה.
- תשישות מתמשכת.
- מערכת העיכול- הפרעות שונות, עצירות או שלשול, גזים, בטן נפוחה, כאבי בטן, קוליטיס, קושי בעיכול חלבונים, ריח פה, אלרגיות למזון. גירוי בפי הטבעת כיבי פה דלקת במעי.
- סימנים נפשיים- דיכאון, היחלשות הזיכרון, חוסר שקט פנימי המלווה בדופק מהיר, מצבי רוח מתחלפים ועוד.
- נשים - קנדידה וגינלית, הפרשות נרתיק כרוניות, גירוד, צריבה, דלקות חוזרות ונשנות בנרתיק, בעיות מחזור, בעיות הריון ופוריות, בעיות בהריון, חוסר איזון הורמונאלי, אובדן התשוקה המינית.
- כבד - בעיות כבד וכיס המרה, טריגליצרידים וכולסטרול. מאחר והקנדידה מפרישה רעלים היוצרים עומס על הכבד והגוף.
- סוכר - רעב לסוכר והפרעות ברמת הסוכרים בדם, אלרגיה לאלכוהול, בעיות עודף משקל, מחסור בויטמינים ומינרלים.
- זיהום פטרייתי בציפורניים.
רעלנים המפריעים לתפקודים גופניים רבים: השתרשותה של הפטרייה על דופן המעי, מביאה לדליפתם של חומרי מזון בלתי-מעוכלים וכימיקלים שונים לתוך הגוף, תופעה הגורמת לאלרגיות למזון וכימיקלים.
בין היתר, קשורה פטרייה זו לזיהומים בנרתיק, ארתריטיס, אסתמה, פסוריאזיס ואף לחוסר פוריות.
עלייה תלולה באחוז המחלות על רקע אלרגי
החברה התעשייתית של ימינו מתאפיינת בעלייה תלולה באחוז המחלות על רקע אלרגי (מחלות אטופיות). עם הגורמים העיקריים למחלות אטופיות נמנים: נטייה תורשתית, ירידה בהגנה של העור ורירית המעיים וחוסר איזון בתגובת מערכת החיסון לאנטיגנים (חומרים מעוררי אלרגיה) סביבתיים. לדוגמה: דלקות אלרגיות בעור (דרמטיטיס אטופי - Atopic dermatitis), המתחילות בינקות או בשלב מוקדם של הילדות, מהוות אחד הביטויים הקליניים למחלות אלה. על פי הערכות שונות, סובלת כשליש מאוכלוסיית המדינות המתועשות מבעיות הקשורות לקנדידה!
הגורמים לגידול מואץ של הקנדידה:
במצבם האגרסיבי, מסוגלים שורשי הקנדידה לחדור את דופן המעי. חדירה זו מאפשרת לחומרים מעוכלים למחצה, כולל מולקולות חלבון, פסולת רעילה, חומרי פירוק של השמרים ורכיבים אחרים להסתנן ממערכת העיכול למחזור הדם. מצב זה מעורר קשת נרחבת של בעיות הכוללות: אלרגיות, רגישות למזון והפעלה מתמדת של מערכת החיסון, המביאה לדלקות ולתופעות אוטו-אימוניות.
מה מחולל אם כן את ההמרה מצורתה הסבילה של הקנדידה לצורתה התוקפנית?
מספר גורמים נחשבים כמחוללי השינוי. אין מחלוקת על כך שנטילת אנטיביוטיקה מהווה את הגורם העיקרי לשינוי זה, וזאת על ידי השמדה מסיבית של החיידקים העוזרים לדכא את התפתחותה של הקנדידה (ראה הרחבה בהמשך).
גורמים נוספים הינם: נטילת סטרואידים המדכאים את מערכת החיסון, וירוסים שונים כדוגמת אפשטיין-בר או ציטומגלו וירוס, הפוגעים ביעילות תפקודה של מערכת החיסון ומפחיתים את יכולתה לשלוט בהתרבותה של הקנדידה. רמת סוכר גבוהה בדם, הנובעת מסוכרת או דיאטה עתירת פחמימות, מגבירה אף היא את הסיכון לצמיחת-יתר של הפטרייה.
בדיקות לזיהוי קנדידה:
1.בדיקה אירידיולוגית יכולה לומר לנו אם יש קנדידה בגוף
2.בדיקת צואה במעבדות פרטיות
3. תשאול מטופל ואם יש לו מעל חמישה סימפטומים מעיד על קנדידה
מתברר, כי נשים בגיל הפריון (15-50) סובלות במיוחד מקנדידיאזיס (Candidiasis) כרוני וסיבה אפשרית לכך ניתן לייחס לעובדה, כי שמרים מתפתחים היטב בנוכחות אסטרוגן.
מצבים להתפתחות קנדידה
במצבים הבאים תיתכן סבירות גבוהה להופעתה של קנדידה:
- נטילת אנטיביוטיקה משך 8 שבועות, או לחילופין נטילה בפרקי זמן קצרים יותר, 4 או יותר פעמים בשנה. לדוגמא, טיפול אנטיביוטי באקנה.
- טיפול בקורטיזון, פרדניזון או כל סוג אחר של תרופה קורטיקו-סטרואידית.
- טיפול הורמונלי ארוך טווח (מעל שנה), כולל גלולות למניעת הריון וטיפול הורמונלי חלופי.
(35% מן הנשים אשר נטלו גלולות למניעת הריון סבלו מבעיות של קנדידה חמורה).
- טיפול בתרופות אימונו-סופרסיביות (מדכאות חיסון) אחרות.
- זיהום כרוני הנובע מווירוס, חיידק או טפיל. HIV, למשל, גורם להתפתחות קנדידה כרונית. ניתן לומר, כי התפרצות קנדידה מהווה אחד הסימנים המובהקים למערכת חיסון מוחלשת מכל סיבה שהיא.
דיאטה עשירה בסוכר ובפחמימות מזוקקות.
CFS(תסמונת התשישות הכרונית) המאופיינת בהחלשות מערכת החיסון מלווה לעיתים קרובות בצמיחת-יתר של קנדידה. קיימת סברה, כי התסמונת מקורה בהתפתחות-יתר של קנדידה.
על פי ד"ר פארקס טרוברידג` (Throwbridge), ממחברי הספר "סינדרום השמרים", קיימת רשימת סימפטומים אופייניים המקושרים לקנדידה, ביניהם מונה ד"ר טרוברידג` את הסימפטומים הבאים:
סימפטומים המופיעים בכלל האוכלוסייה:
* זיהומים חוזרים ונשנים, בעיות עור קבועות.
* נטילת אנטיביוטיקה או סטרואידים לתקופה ממושכת.
* תחושת עייפות ונמנום, במיוחד בימים לחים או בסביבה עבשה.
* תחושת חרדה, רגזנות וחוסר שינה.
* תשוקה לדברי מתיקה, לחם או אלכוהול.
* רגישות ותגובה אלרגית למזון, בעיות עיכול כמו : נפיחות, צרבת, עצירות, ריח רע מהפה.
* תחושת ריחוף , חוסר ריכוז, תחושה גרועה בחשיפה לבשמים חזקים.
* קורדינציה לקויה, חולשת שרירים, מפרקים נפוחים וכואבים.
* מצב רוח משתנה, דיכאון, ירידה או אבדן הדחף המיני.
* יובש בגרון או הפה, נזלת, לחץ מעל ובצדי העיניים והאוזניים, כאבי ראש תכופים.
* כאבים בחזה, קוצר נשימה, סחרחורות, נטייה לקבל חבורות בקלות.
סימפטומים המופיעים בנשים בלבד:
* תחושת גירוי או בעירה בנרתיק, הפרשות, זיהומים, דלקות בדרכי שתן.
* בעיות בכניסה להריון, נטילה ממושכת של גלולות למניעת הריון.
* תופעות טרום ווסת, מחזור לא סדיר, או כל בעיית מחזור.
סימפטומים המופיעים בילדים בלבד:
* זיהומים חוזרים ונשנים, בעיקר באוזניים, שקדים נפוחים, ברונכיטיס, פריחות (כולל תפרחת חיתולים).
* אף גדוש וזולג לאורך זמן.
* עיגולים שחורים מסביב לעיניים.
* היפראקטיביות, בעיות קשב.
על סמך הימצאותם של הסימפטומים אשר הוזכרו לעיל, ההסתברות להופעת קנדידה
מחושבת על פי המדדים הבאים:
1. הופעתם של 4-5 סימפטומים: סבירות לזיהום פטרייתי.
2. הופעתם של 6-7 סימפטומים: סבירות גבוהה לזיהום.
3. הופעתם של 8 סימפטומים ויותר, קרוב לוודאי שקיימת בעיה חריפה.
טיפול ומניעת קנדידה :
1. תזונה דלת סוכרים- צעד ראשון והכרחי בפתרון הבעיה מחייב התמקדות בשינויים תזונתיים: שינו התפריט לדל פחמימות , סוכרים ושמרים.
2. צמחי מרפא- נטילת רכיבים תזונתיים טבעיים וצמחי מרפא הפועלים לחיסול הקנדידה, כחלק בלתי נפרד מהטיפול.
3. חיזוק המיקרופלורה החיובית של מערכת העיכול - נטילת מוצרי פרוביוטיקה בעלי חיוניות גבוהה המסוגלים לשקם אוכלוסיית חיידקי המעי, שאחד מתפקידיהם הינו דיכוי שגשוגה של הקנדידה.
4. טיהור וחיזוק הכבד (דטוקסיפיקציה - ניקוי רעלים ): מומלץ לקיים תוכנית טיהור של הכבד כבר בתחילת הטיפול מאחר והשמדה מסיבית של הפטריות, על הרעלנים שהן מפרישות, מתבטאת בתחושה כללית ירודה עקב הצטברות החומרים הרעילים. צמחים כדוגמת הגדילן המצוי, ושן הארי הינם בין הרכיבים היעילים ביותר לטיהור הגוף מרעלים. צמחים אלה מגנים על הכבד מפני נזקים הנגרמים כתוצאה מתרופות, זיהום סביבתי ותרכובות רעילות הנוצרות בגוף, ובעיקר כאלה הנספגות ממערכת העיכול.
5. שיפור תהליכי העיכול: קנדידה גדלה היטב בסביבה בסיסית (pH 7.4) ומפסיקה להתרבות בסביבה חומצית (pH 4.5). העלאת חומציות הקיבה מונעת את התפתחותה של הקנדידה. מיצי לבלב, האנזימים שהם מכילים ומלחי מרה מונעים את שגשוגה. הפרשה מספקת של אנזימי לבלב מונעת התפתחות טפילים, תולעים ושמרים במעיים. גורמים אלה חשובים במיוחד למניעת תופעות אלרגיות ואוטו-אימוניות. תופעות אלה יכולות להיגרם רק כתוצאה מחדירת מולקולות חלבון בלתי- מעוכלות למחזור הדם.